העתיד בישע

מאמר זה נכתב לפני מספר חודשים

תהליך הגיור היהודי אינו עובר דרך הבקו"ם. יהודי אינו מוגדר ככזה ע"י האזרחות או תעודת הזהות. יש לנו יותר חיבור לאחינו החרדים מאשר לגדול הקצינים הדרוזים או לרוסי ביחידה הכי מובחרת (להבדיל מיהודי- ע"פ ההלכה- שנולד ברוסיה). מדינת ישראל והציונות לא באו במקום מצוות ישוב הארץ אלא להוסיף עליה נדבך נוסף. מסורת ישראל קובעת את גבולות ארצנו- לא הקו הירוק, לא גדר ההפרדה ואפילו לא שטח A. נחלת ה' היא קודם כל לא שפלת גת כי אם ההר המרכזי- ירושלים ושילה, שכם ותבץ, רמה ובית-לחם, חברון וגופנא. אין יותר מצוות ישוב בארץ במצפה-רמון ואילת מאשר בחורן ובגלעד. אם כבר אז להפך. על ישראל ליישב קודם פלטרין של מלך.

אילו מדינת ישראל היתה באמת רוצה שלום עם ערביי חבל עזה היה עליה לדרוש את קיום הישוב היהודי שם - ובזה תיבחן התנהלותם הדמוקרטית. בידוע, כפי שכתב בספרו האחרון נתן שרנסקי, רק מישטר דמוקרטי יכול ומעוניין לקיים מצב של שלום. משטר רודני תמיד תסמן עמים אחרים כאויבים ויחרחר כלפיהם עילות מלחמה. בין תכונותיה הבסיסיות של משטר דמוקרטי היא יחסו לזכיות המיעוט החי תחתיו.

אילו השמאל היה באמת בעלי ערכים מוחלטים ולא רק גזענות מתנשאת לא היו מוחלים לערבים על דברים שהם אינם סובלים בתוך החברה היהודית. לא היו נותנים למי שכתב דוקטורט על הכחשת שואה להתמודד לראשות ממשלתם. לא היו סובלים, משני צידי הקו הירוק, רצח על רקע 'כבוד המשפחה'. לא היו סובלים הסתה לאלימות ואפליה בחברה ובחינוך ילדיהם בפרט.

כשם שאין החתול שומר על החלב אין נותנים נשק בידי רצחנים. שכן אם הם אינם רצחנים - מהי הנחת היסוד הבלתי נסבלת שיהודים אינם יכולים לגור תחת שלטון פלשתיני - שכן ודאי יירצחו. אדרבא, המדינה צריכה לדרוש מהרש"פ שיהודי יש"ע ישארו במקומותיהם- וכך לחשוף אותם במערומיהם. הם פשוט רוצים מדינה פלשטינית נקייה מיהודים איך השמאל סובל אפליה כזו? כי היא אצל הערבים? לא נסבול שמדינת ישראל תעזור להקים מדינה אנטישמית במהותה, שאינה מוכנה לסבול מגורי יהודי בתחומה. מדינה אנטישמית בא" ניזונה מחוקי הספר הלבן – איסור ליהודים לקנות קרקע ולהתיישב.

חז"ל תמיד ראו את התיישבות היחיד לא רק כמקבילה לשלטון מלך ישראל אלא אף כנצחי ממנו. קדושת כיבוש יחיד של מלך ישראל היא יכולה להיות אפילו פחותה מקדושה הנובעת מחזקה שהחזיקו קהילות ישראל שלא תחת שלטון מלך יהודי. נפסק להלכה, וכך רואים במציאות, שכיבוש מבטל כיבוש ואין כיבוש מבטל חזקה. אשור ביטל מלכות ישראל, בבל ביטל מלכות יהודה ורומי ביטל מלכות חשמונאי ובר כוכבא. אך, התיישבות היחיד בא"י הרי היא פועלת פעולות לאומיות כבירות אנו לא נרצה שאנשי בית-שאן יעברו אצלנו לפני התיבה, אך ודאי שנפתור אותם מתרו"מ כדי לעודדם להישאר במקומם. אומנם איני דר אילא במקום תורה (פרקי אבות), אבל היוצא לחו"ל כמי שעובד ע"ז - אז אמצא מקום תורה בא"י. ואפילו אם אין, עדיף לגור בא"י בעיר של גויים עקומים מאשר בק"ק בחו"ל. וכאלה עוד הרבו חז"לינו ללמדנו בעניין זה

אין לעשות משאל-עם על קיום מצווה! כך גם לא נקיים משאל על ברית, שבת או כשרות. המדינה יכולה לבחור להוציא את צבאה, אך אין בהחלטה כזאת כדי לבטל את חובת ההתישבות מחלק של ארצנו. המשאל יכול לדון בפריסת צה"ל או באזורי שליטת המדינה, לא בזכיות יהודים לשבת בארצנו או בעקירת ישובים קיימים.

ישנם אופנים שונים ליישוב ארצנו והיו שהבדילו בין ' ישוב הארץ ' לבין 'ישיבת א"י ' . אך עדין יש מעלות לשלטון הלאומי של יהודים, למי שנוטע כרם ולמי שחורש תלמים. יש מעלה גם למי שפותח סנדלריה או חנות בקניון. כל אלו מיישבי ארצנו. ומחנות לשדה, ומישיבה לבית נבנית ארצנו ומוחזקת בידינו. כמעשינו בימי כפר-עציון ומתולה, חניתה וכפר דרום - כל דורותינו גבולות שהחזיקו בהם עולי רומי – בתינו היום קובעים את גבולות הארץ מחר. וכך גם מכאן ואליך- מה שעוד לא חלק מהמדינה היום בעזרת התיישבות היחידים עוד יהיה.
יש בניין שהוא סתירה, הרס. ריכוז רוב עמנו שבא"י לאורך החוף מסכנת אותם בפגעי טבע ואויב. אזור גוש-דן, מהצפופים העולם, הורס את הארץ בבניה מוגזמת ומנתק את תושביו ממורשת ארצנו. פזור אוכלוסין חיוני ומגביר חיבה לארץ. יהודי שחי את אתרי התנ"ך וחז"ל מתחבר למורשתו. מי שרגיל לומר שהוא תושב שילה או ציפורי,מי שכתוב לו בת"ז שכתובתו בירושלים או טבריה, יתחבר יותר בקלות למורשתנו מאילו שבתל-מצפה וברמת-נווה.

העם כבר קרוע. רוב עם ישראל מתבולל- חלקו גופנית ורובו רוחנית. להתבוללות הרוחנית של אחינו בא"י אנו מכנים 'חילונים'. חלקם הם כמו רפורמים וכך שרואים עצמם נושאים תורה-רעיונית חלופית, אם זה תורה שבועטת במקור ואם זו תרבות אנשים שאוחזים בתורתנו ומגלים בה עניין ופנים חדשות. חלקם יודעים שהדת שאותה אינם מקיימים היא זו שאנו חיים, ואליו יבואו כשיתעניינו, ויבואו לביהכנ"ס שלנו כשיארע אצלם בר מצווה אלא אם כן זה לבת, שאז ילכו לביהכנ"ס של אחר. וישנם שלוקחים מרבותינו גם לברית ולחופה ולמעשים טובים אחרים. ויש שיעלבו, ישתבח שמו, כשיאמרו עליהם שאינם דתיים. הוא שם כיפה בשבת ובאמת יודע להניח תפילין בלי להתבלבל, זוכר את שירת הבקשות ולא פיספס הזדמנות לקפוץ למירון ואף באומן כבר היה.

דעות האדם רבות ושונות כמראה פניהם ובאמת עוול הוא שיינשא שמות-בעלים אלו בפינו. התשקורת שט בארץ ושם תווים על מצחנו-ראשינו. זה קוקו-חילוני, זה כיפה-שחורה - חרדי, ואלו – סרוגים. חבל שאימצנו בפינו חלוקה מלאכותית זו שהיא יסוד הקרע בין אחינו. כשאנו מפנימים ללבנו שיש 'אנחנו' ו-'הם' בתוך עמנו – הקרע קיים. הקרע רק מתעמק יותר ככל שהתשקורת מנחילה בלבבות שאנחנו לא רק סרוגים אלא מתנחלים ימניים קיצוניים . שיהיה ברור – כל שם-תואר שכזה נועד לחלחל לתודעת העם כדי לגרום לניקור, ריחוק – קרע. אתה, החייל שקראת בשבת מעריב-ידיעות-הארץ, תגרש את אחיך בלב שלם , שכן אתה רחוק מהם בלא פחות מ4- שמות-תואר! גם אם אתה חייל חובש כיפה- אבל אתה לא מתנחל. וגם אם כן- אתה בטח לא ימין-קיצוני, פאשיסט ואנטי-דמוקרטי.

אתה הנך מאחל להרוס במחי-ידך את הציונות ואת הדמוקרטיה. אז עתה , חייל, גרש מתנחל זה! זהו סרטן ממאיר בגוף האומה, כובש ברגל גסה את תנובת הארץ (מהאומה הפלשתינאית) ודע שאתה מחזיק בתותח-קדוש להגנת מולדת.

היינו רוצים לחשוב שדמגוגיה כזו פשה עם חלוף הבולשיביקים (=הרוב) והלשון-ההפוכה שאורוול הזהיר מפניה. אך גם היום, בעידן של דמוקרטיזציה, חשיפת מידע באינטרנט וכדו', מחשבות האדם מעוותות ויאוש אוחז גם אנשי אמונה. על כן צריך לחזור על הראשונות ולשננן נשכחות.

הקרע הוא קודם כל בלבנו שלנו. דובר על "האם אחי, כיוון שאינו מסכים איתי, מהיום איני רואה אותו כאחי? אך אין קשר בין השניים. יהודי תמיד נשאר - 'אחי'. אך בדיוק בשל כך יש קרע. יש כאב. אילו היה 'גוי', זר, נכרי, לא היה אכפת ליאם אח שלי 'חילוני'- כואב לי. חלק מנערינו אינם רואים עצמם כ- 'דתיים ' - על זה כואב לנו. כואב כי אח, אחות – משפחה. כל הסבר נוסף – רק גורע . ושוב אני תולה, לפחות חלק מן האשמה, בתוויות ובחברה. ציבור גדול שרואה כנורמה חיים שלא על פי תורה, נותן לגיטימציה לאלה מבנינו שפורשים מחיי יהודי. בעזרת השם הם יוצאים מכלל חריגים לנורמלים.

החלוצים ידעו שיתקבלו לקבוצה עם השם 'חילוני', ולבאים אחריהם נוצר מרחב גדול תחת התווית החדשה 'דתל"שים'. עזיבת מעשה עמנו נעשה עוד יותר מפתה, כיוון שכאן, בארץ-ישראל , סתם 'ישראל' הוא-'חילוני'. שלטון הארץ, המשפט השולט עליה והתקשורת השולט בציבור- כולם בידי אותה הנהגה רוחנית חילונית שהפכה תרבות-בידור מערבי לאידאולוגיה ישראלית, והפכה נהנתנות לערך. 'ערך' – להבדיל מ- 'צורך' ו- 'הנאה', זו אתגר עם מניעים רוחניים.

זה לא אתגר להיות נחמד לאויב ממניעים "הומונטריים” - זו אצטלא מוסרית לקוצר-ראות וחוסר אחריות. לשחרר אסירים – אויבים ולומר ש -"הכיבוש משחית" זה לא ערך – זו תבוסתנות להנאה רגעית. לעקור אחים כדי למסור לאויב שטחי מולדת מפני שאיננו רוצים לשלוט על עם זר (כמו העמים שבתוך הקו-הירוק, שאם זה לא מוסרי לשלוט על עם-זר, אז יש לתת לבדואים, דרוזים, לערביי-ישראל עצמאות. זה לא מוסרי לחכות לאינתיפאדה מצידם).

זה לא אתגר- זו עיוות מחשבתי, וכניעה. לא צריך לחשוב כיצד יאהבו אותנו – אלא לעשות מה שאנו מאמינים בה בצורה אמתית. אמת עקרונית, עמידה בקשיים, באתגרים – מעריכים. עד שאנו מדברים גבוהה על התחברות לעם – איזו אחוז מהישובים ביש"ע הם חילוניים? כמה ישובים קהילתיים מעורבים קיימים? (תשובה: מתוך כ- 300 ישובים – 9 מעורבים!)

איני מקבל "הם לא יבואו". עוד טרם נסלל כביש חוצה-שומרון חדש, היו באריאל כ- 16 אלף ישראלים. אפשר היה ליצור עוד 'אריאלים ' כאלו, ישובים עם שם חסר- משמעות למיקומו(כמו רוב הישובים העירוניים שלהם שמות חסרי קשר למקומם, כמו בית-אריה וגבעת-זאב, או עם משמעות שטחית כ- קרני-שומרון ומעלה-אדומים), כמעט 20 ק"מ מהקו-הירוק – ממש בעומק השטח. דולב זה פחות מ- 20 ק"מ מקו ונוה-צוף ועינב עוד פחות (כ- 10 ק"מ כל אחד).

לו השכילה מועצת-יש"ע הייתה דואגת ליצור לא רק "עוד הרבה אלון-מורה" אלא גם עוד הרבה "אריאל". גוש-דן הצפופה צריכה להשפך לישובי לוויין פרבריים – ראה ראש-העין מזרח, שוהם, מודיעין ושאר ישובי ה -'כוכבים ' , הגדלת ראשל"צ, אשדוד אשקלון ועוד. כבר מזמן היו יכולים להבנות ישובים פרבריים חילוניים בשומרון, דבר שהיה לא רק מחזק את אחיזתנו בשטח אלא גם את התחברותם לארץ ובעקבותיה לתורה.